טרגדיה על טרגדיה, אסון על אסון: הבן הקטן נהרג בתאונת דרכים, בתום השבעה אחיו הגדול נפטר מדום לב!!!

אהובים, עדכון ממש חשוב

אתמול שלחתי אליכם כמה מילים בהן שיתפתי על האזכרה וספר התורה

.חשוב לי להדגיש שכל תרומתכם לא קשורה למימון ספר התורה 

אך אתם ותמיכתכם הגדולה הביאה לשיקום משפחתי מהבור הכלכלי העצום בו טבענו עם הגוף והנפש

בחודשים הראשונים בהם העולם שלנו השתגע.כשלא ידענו איך אפשר לחזור לחיים אחרי המוות הכפול והנורא.

התרומות נכנסו ישירות לחשבון של אימי וכיסו את חובות הענק, רק כך היה אפשר לתת לנו להשתקם, לטפל בנפש הפצועה, לנסות להתרומם, לקום בבוקר כל יום מחדש ולהרגיש קצת את השמש.

בזכותכם. 

אז היה לי חשוב לשתף אתכם בעוד תחנה בדרך שהצלחנו להגיע אליה 

שעבור אמא זה חיבוק גדול לרוני ואיתמר.

בקרוב, יתקיים ערב זיכרון מרגש עם אמנים ומוזיקה בו אתם תהיו המוזמנים העיקריים שלנו. אתם היסוד.

על כך כמובן אעדכן מספיק זמן קודם כדי שתשריינו את המועד.

אוהבת ומעריכה אתכם כל כך

ואני פה לכל דברמעיין

עדכון חשוב אהובים

.אתמול שלחתי אליכם כמה מילים בהן שיתפתי על האזכרה וספר התורה

.חשוב לי להדגיש שכל תרומתכם לא קשורה למימון ספר התורה 

אך אתם ותמיכתכם הגדולה הביאה לשיקום משפחתי מהבור הכלכלי העצום בו טבענו עם הגוף והנפש

בחודשים הראשונים בהם העולם שלנו השתגע.כשלא ידענו איך אפשר לחזור לחיים אחרי המוות הכפול והנורא.

התרומות נכנסו ישירות לחשבון של אימי וכיסו את חובות הענק, רק כך היה אפשר לתת לנו להשתקם, לטפל בנפש הפצועה, לנסות להתרומם, לקום בבוקר כל יום מחדש ולהרגיש קצת את השמש.

בזכותכם. 

אז היה לי חשוב לשתף אתכם בעוד תחנה בדרך שהצלחנו להגיע אליה 

שעבור אמא זה חיבוק גדול לרוני ואיתמר.

בקרוב, יתקיים ערב זיכרון מרגש עם אמנים ומוזיקה בו אתם תהיו המוזמנים העיקריים שלנו. אתם היסוד.

על כך כמובן אעדכן מספיק זמן קודם כדי שתשריינו את המועד.

אוהבת ומעריכה אתכם כל כך

ואני פה לכל דברמעיין

שנתיים חלפו- הזמנה לאירוע הכנסת ספר תורה שיתקיים מחר

לחמשת שלבי האבל אין סולם
יום אחד הלב מוצף בכעס, יום אחד בהכחשה
יום אחד בדיכאון, יום אחד בהשלמה.
הרבה אמרו לנו: "תשמחו, אתם זוכים להכניס ספר תורה לעילוי נשמתם." 
זה באמת משמח מאוד אבל אני לא מוצאת באותו רגע את המילים להסביר להם
איך מול המצבות הצמודות של רוני ואיתמר אנחנו רק רוצים לשבור את האבנים ולבכות 

מחר יום חמישי ה-3.6.21 יוצא התאריך העברי של יום הפטירה של רוני (כשלפני שבוע היה יום האזכרה של איתמר)

אבל זכינו בעזרתכם להפוך את היום העצוב ליום גדול בו נקיים אירוע אזכרה של הכנסת ספר תורה!!!!

---מחר,יום חמישי---

19:00 תהלוכה מרגשת עם הספר תורה מהבית של אמא, אחוב יוחנן בן זכאי 54, אלעד.

20:00 נפגשים באולמי ויז'ניץ החדשים, יוסף קארו 7, אלעד

האירוע פתוח לכל מי שליבו מרגיש לבוא לנחם ולחבק מקרוב
ותודה עצומה שלוחה לכל אחד מכם שהושיט יד, לב וכיס כדי ששקל לשקל יאפשרו לנו להמשיך בחיים

ואפילו להגיע לרגע בו לעילוי נשמת רוני ואיתמר אנו מכניסים ספר תורה💔

נשמח לראותכם!

מצורפת ההזמנה

https://drive.google.com/file/d/1Xw5kxpuxjU4Xmi3eNedgYx1T-0EwY5uT/view?usp=sharing

התמונות החסרות מההודעה הקודמת- תודה לכם!

כתבה מעיתון לאישה:

https://drive.google.com/file/d/18cOfpCWpuRI29VPbpPsIrWkVn5dxJP31/view?usp=sharing

אני ואמא ומילות תודה:

https://drive.google.com/file/d/18cOfpCWpuRI29VPbpPsIrWkVn5dxJP31/view?usp=sharing

הלב שלנו פועם- בזכותכם! מכתב תודה אליכם תומכים אהובים

"זה נורא לכסות את הבן שלי בחול"

מתוך המילים שאמרה אמא שלי, ההשראה הכי גדולה שלי להישרדות בעולם האמיתי בכתבה מרגשת בעיתון 'לאישה'.

תומכים יקרים ואהובים שלנו,

דווקא היום בעיצומו של יום החורבן הזה כשצער החורבן האישי שלנו מתעצם בשנה בה כל העולם משתולל גם ככה רציתי לכתוב לכם- תודה.

(נכון זה ארוך, אבל אתם חייבים לקרוא כי אתם בין המילים שלי♥️)

שנה שלמה עברה מאז התופת שפקדה את משפחתי מאז ששני אחיי האהובים רוני ואיתמר נלקחו מהעולם הזה אל מעבר לנהר. שנה שלמה בה הכרית של אמא ספגה מבול של דמעות כל היום וכל הלילה והקרקע שלנו ובכלל של כל העולם חטפה רעידת אדמה נוראית. שנה שלמה בה חיפשנו דרך לקום מתוך האבל הכבד שפער בתוכנו תהום מפחידה ומפוצצת געגועים. שנה שלמה בה כל החדרים שבלב שלי (ובבית שלי) נפרצו והשבר הנפשי צף וטבע דרך המילים שלי בתוך נהר החיים שלכם. אני יודעת את זה כי נתתם לנו להרגיש את החיבוק שלכם כל כך חזק גם מרחוק.

בדיוק שנה עברה מאז שהלב שלי הקים קול צעקה גדולה ומרה עבור גיוס התרומות לחובות של אמא בפוסט ששבר את הקירות הוירטואליים- בזכותכם!!!

משפחה, חברים, ידידים, מכרים וגם אנשי מלאך שעדיין אפילו לא הכרתי מקרוב-

פתחתם את הלב שלכם, תמכתם ותרמתם בכל כך הרבה דרכים ועשיתם את הבלתי יאמן!!!!! הצלחתם להחזיר את אמא שלי, את המשפחה שלי למסלול החיים בכיסוי כל 250,000 החובות העצומים שהלכו והעמיקו אחרי שנת האבל הכפולה שלנו!!!!!!

נתתם לנו דלק להמשיך לחיות. נתתם חיבוק שלא נגמר. 

אז דווקא ביום הזה בו כל המדינה שלנו זועקת לבקש בית, אהבה ונחמה

רציתי לספר לכם בדפיקות לב מהירות מהתרגשות שפרוייקט גיוס ההמונים של אמא הסתיים בהצלחה מסחררת ומרגשת שלא מפסיקה להוריד מאיתנו דמעות של שמחה!!!

ומגיע לכם לדעת ה כ ל!!!!!

118,192 ש"ח מ564 אנשים מיוחדים במינם שהם אתם!! שתמכתם באמצעות אתר 'גיוסים' שנתנו פלטפורמה הוגנת ומתחשבת לזעוק את הכאב שלי כדי שיגיע עד ללב הענק שלכם.

 תודה על שליוויתם אותנו ברגישות אינסופית והפכתם להיות חברים ללב שממשיכים לתמוך, לעקוב, להגיב ולרגש בכל פעם מחדש.

אני מצרפת לכם את פירוט הגיוס מעוד מקומות:

50,000 ש"ח מ400 תומכים וחברים מדהימים שהגיעו מכל רחבי הארץ למופע התרמה המהפנט של שלומי קוריאט  הסטנדפיסט עם הלב הכי ענק שיצא לי להכיר ואשתו אורית קוריאט שגרמה לכל זה לקרות- היא פשוט מלאך האדם הזה!!!!! (אז בדצמבר כשעולם התרבות עוד בעט בכל הכוח! מי חשב שתגיע איזה קורונה ותהפוך הכל😥 הבנתי ששלומי עושה מופעי סטנדאפ פרטיים לקהל קטן לפי ההנחיות- שווה בטירוף! )

30,000 ש"ח מכל קהילת בית הספר 'דבורה עומר' פ"ת- שהיה בשבילי בית! עם צוות שאין כמוהו והורים שהפכו בשבילי עולמות ופשוט גרמו ללב שלי לא להסכים לוותר על שנת החינוך שלי בשנת הלימודים הזאת שמאחורינו.

ועוד 518,000 ש"ח מעשרות אנשים וחברים מרגשים שהדליקו בנו כל כך הרבה אור באמצעות פייבוקס, ביט, ישירות לחשבון הבנק של אמא ואפילו עד לפתח הבית שלה.

אז תומכים אהובים שלנו,

רציתי להגיד לכל אחד ואחת מכם שתמך, הגיב, שיתף, עזר, אהב ותרם מכל הלב שלו- תודה!!!!!

תודה על שלא העלמתם עין מהמצוקה העצומה בה היינו. תודה שהושטתם את הכאב שלנו בים של תמיכה ואהבה. תודה שהזכרתם לנו שיש כל כך הרבה טוב בעולם, עזרה לזולת ועשיית חסד. תודה שאתם איתנו. המלאכים שלנו כאן על פני האדמה. הלב שלנו פועם- בזכותכם!

אנחנו מתחילים להתרומם- בזכותכם!

וכל צעד נוסף שנעשה בחיינו מעתה והלאה לכם יש חלק בלתי נפרד מהדרך שלנו בעולם הזה כאן.

תמשיכו להיות פה🙏

אנחנו צריכים אתכם קרובים אלינו

אנחנו רוצים להיות קרובים אליכם♥️

בהערכה עצומה ואהבה אינסופית

מעיין שטרן- מרמלשטיין

ודפנה מרמלשטיין- אמא שלי, ההשראה הכי גדולה שלי להישרדות בעולם האמיתי ולא על איזה אי עם מאתיים אנשי הפקה. אלא עם הרבה יותר ממאתיים- אנשי חסד מיוחדים כמוכם.

בתמונות:

1.אמא מדברת לראשונה בעיתון 'לאישה' על רבע מסיפור החיים המצמרר שלה. https://drive.google.com/file/d/1XJRBE1jsBUnkZ3p-0vJyaohmxAdIiqb9/view?usp=sharing 

2. אני ואמא עם תקווה וכאב בעיניים ביום צילום לקליפ מעבר לנהר לפני שנה כשכל הגיוס התחיל. https://drive.google.com/file/d/18cOfpCWpuRI29VPbpPsIrWkVn5dxJP31/view?usp=sharing

מי ייתן, שיתמלא ביתכם וליבכם בשפע של ברכה, בשורות טובות וישועות גדולות!

רוני היה בטוח שבגיל שלושים נעשה לו חתונה גדולה ומרגשת...

רוני היה בטוח שבגיל שלושים נעשה לו חתונה גדולה ומרגשת. היה איזה אדמו"ר אחד שהבטיח לו שבגיל הזה יפתח לו המזל. רוני חיכה ליום הזה כמו בנאדם ששנים מבקש בתפילת שמונה עשרה רק הוא מול השמיים את אותה בקשה פעם אחר פעם ומתחנן שתפילתו כבר תענה. רוני בכל יום ניסה להפוך לאדם טוב יותר כדי להיות מוכן לבת זוג טובה וחכמה כמו שהוא חלם לעצמו. הוא עשה דרך כל כך מרגשת ואמיצה כדי להתגבר על לילות ארוכים של בדידות ורשימת כישלונות מפוארת, אפשר לומר עליו שהוא השתתף באיזה ארבע עונות של הישרדות בחיים האישיים שלו והיה השורד האחרון תמיד. מה שכן, בדרך, הלב שלו לא ידע לשחק משחקים והמצפון היה עובד שעות נוספות. הוא פעל מהרגש, התמסר למשפחה, לחברים, לשיחות הישירות עם אלוהים ולכמה מילים שכתב ביומן בכל סוף יום כדי לעשות עם עצמו חשבון נפש. רוני היה בטוח שבגיל שלושים נעשה לו חתונה גדולה ומרגשת. גם אנחנו היינו בטוחים. אבל בדיוק אז, איתמר נהרג בתאונת דרכים והלב של רוני, ששרד כל כך הרבה בחיים, לא שרד את זה!!!! רוני קיבל דום לב והפסיק לנשום ביום האחרון של השבעה על איתמר. עלינו לקבר של איתמר בלי רוני. שלושה ימים שהוא היה צמוד למכונת הנשמה. שלושה ימים שנראו נצח. שלושה ימים שקרענו את השמיים בתפילות וחיכינו לניסים, עד שהלב שלו הפסיק לפעום ואמא יצאה עם תעודת פטירה על עוד ילד בשבוע אחד. ברור לכם שהייתי רוצה שזאת תהיה הזמנה לחתונה של אחי הגדול. הייתי רוצה סוף אחר לסיפור החיים הזה שלנו. הייתי רוצה למחוק את כל התמונות הקשות שמפרקות לנו את כל התאים במוח ומציפות לנו את העיניים בלי שליטה. הייתי רוצה שתמשיכו להיות לצידנו בדרך הארוכה הזאת ולתמוך כדי שאני ומשפחתי שחווינו כאב שחותך בבשר החי נוכל להמשיך במסע האבל הכפול. 
משתפת אתכם שאנו ממשיכים בגיוס התרומות עבור הכנסת ספר תורה לעילוי נשמת רוני ואיתמר. זה החיבוק שאימא כל כך הייתה רוצה להעניק לילדים שלה עכשיו ולא יכולה לעשות זאת בלעדיכם. 

החיבוק שלכם נותן לנו המון כוח בימים האלו והוא לא מובן מאליו. שרדנו את שנת האבל הכפולה הזאת בזכותכם. בלעדיכם זה לא היה קורה!!❤

כל הפרטים על האזכרה הערב למי שרוצה להגיע לחבק ולנחם מקצת יותר קרוב בקישור

https://drive.google.com/file/d/1LK6268Fo8wP_DUNQvx5rwJI1-OOXq8Kw/view?usp=sharing

כמה מילים אליכם לפני החג מול השמיים הפתוחים

לפני שנה בדיוק, ארזתי את תיק השבתות שלנו ונסענו לירושלים להורים שלו. אני זוכרת את הרצון החזק שהיה בי לקום בחג לפנות בוקר וללכת 3 שעות ברגל מגבעת שאול עד הכותל כדי לסיים ספר תהילים שלם לבד מול האבנים הישנות והשמיים הפתוחים. אני זוכרת את הדרך הארוכה והמשוגעת ברחובות העיר על הפסים הריקים של הרכבת הקלה ועוד כל מיני סמטאות צרות שרק ירושלמי אסלי יודע להוביל דרכן אדם תועה כמוני. אני זוכרת את הרגליים הכואבות ואת הפינות בהן בקשתי לעצור לנוח לכמה דקות. אני זוכרת את המעבר דרך השוק הערבי בו היה צריך לפלס דרך בין האנשים והשטיחים, ואת הדוכנים המרגשים בכניסות שחילקו לעולים לרגל שתיה, רוגעלך ואפילו ארטיקים. אני זוכרת את הרגע בו הגעתי, ובלי לחשוב על הדרך חזרה שעוד מחכה לי פשוט הסתכלתי על השמיים וחייכתי חיוך מטומטם כאילו יש לי קשר חזק ושפה משותפת עם ההוא שם למעלה. אני זוכרת שלא חיפשתי כיסא רק משבצת על הרצפה ברחבת הכותל כמה שיותר צמוד לאבנים וכמה שפחות צמוד לנעליים. אני זוכרת את הסידור הקטן, הלבן והקרוע שלי נפתח מעצמו בדיוק בפרק הראשון ואני זוכרת את הלב שלי מתחיל לקרוא בשקט בשקט את כל המשפטים המטורפים האלו שכתב דוד המלך פעם לפני לא יודעת כמה שנים. אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כשהדפים שלא קראתי הפכו להיות ערימה דקיקה שהנה עוד חצי שעה גג ואני מסיימת עם זה כבר!! אבל, אני זוכרת שאכלה אותי איזו מחשבה חזקה שכל זה לא שווה כל עוד לא הצלחתי לפרוץ אצלי בלב את החומות האלה שמנסות לגרום לי לשקר לעולם שאני איזה סופרוומן שמצליחה להשתלט על כל מה שסביבי למרות שאני מתה ליפול מהרגליים ולהגיד שאין לי כוח יותר לכלום. אני זוכרת שפתאום הרגשתי שכל הגוף שלי תפוס מהישיבה המקופלת על הרצפה ושהעין פתאום מחפשת כיסא להישען עליו כמו בנאדם ושבעצם בלי קשר למילים של דויד המלך יש לי עוד מלא מילים משלי להגיד לו, ויש לי מלא בקשות לבקש ממנו גם בלי לכתוב על פתק. ואז, כבר הגיעו הפרקים הממש אחרונים שנשארו לי בתהילים של יום שבת ומשהו באבנים אצלי זז פתאום!! כבר לא הצלחתי להישאר אדישה והעיניים שלי לא הצליחו להשתלט על גל הדמעות ששטף לי את כל הפנים. אני זוכרת שבאותם רגעים זרקתי אליו את כל מה שיש לי לומר לו על הדברים המוזרים שקורים פה בעולם של כולנו ועל הדברים המתסכלים שקורים בעולם שלי ועל זה שמלא אנשים באו עד אליו מרחוק (לא רק אני דפוקה שיהיה ברור) כי הם מאמינים שרק ממנו תבוא הישועה לכל הצרות שלהם. בכיתי על כל העולם וגם קצת קצת על עצמי. אני זוכרת שביקשתי ממנו במילים מבולגנות רשימה מדוייקת עבור כל אחד מבני המשפחה שלי! לסבתא בריאות, אריכות ימים ונחת, לאמא שלוות נפש, בריאות, בן זוג תומך ושתתחיל לראות נחת מאיתנו בשמחות שיבואו... וככה עברתי אחד אחד. הזכרתי את הנופים היפים שיש לי ואת הילדים שאין לי ובלי להתבייש ערבבתי את התודות והבקשות שלי ממנו ושיחשוב עליי מה שהוא רוצה. הקטע זה שאני זוכרת בדיוק את מה שביקשתי בשביל רוני ואיתמר!
"אבא, כמה התמודדויות אתה נותן לילדים שלך?! אני לא יודעת מה אתה רוצה מהם ומאיתנו אבל שתדע לך שיש מלא דברים שאתה עושה כאן ודרך העיניים המצומצמות שלי זה נראה מזה לא הוגן! רוני ואיתמר הם ילדים שנופלים בין הכיסאות! נתת להם מלא קשיים וכמעט כלום ארגז כלים להתמודד. אמא נלחמת כדי לעזור לילדים שלה ואני נותנת כל רגע פנוי שאין לי להיות שם בשבילם וזה לא תמיד עוזר! אז תרד לפה ותשלח להם אנשים טובים שיראו את הלב שלהם הטוב, החשוך והפצוע ויאירו להם את הדרך. לאן אתה רוצה שילדים שקשה להם יגיעו אם לא תשלח להם יד?! אומרים שאתה אבא של כולם, אז לפני הכל הם הילדים שלך, אז בבקשה- תשמור עליהם אתה קרוב-קרוב אליך!"
אני זוכרת באותם רגעים שכעסתי עליו ואהבתי באותה המידה אבל גם האמנתי מאוד שהוא מקשיב למילים הפשוטות והתמימות שלי. 
אני זוכרת, שלמרות האבנים שפרקתי מהלב מול אבני הכותל,  הדרך חזרה לגבעת שאול הייתה הרבה יותר ארוכה. אז, חשבתי שזה בגלל הקרניים השורפות של השמש.
היום, אני יודעת שזה בגלל שהשמיים הפתוחים הסתירו סוד נורא מפניי.

בדיוק שבוע אחרי חג מתן תורה 2019
בי"ג סיון איתמר נהרג בתאונת דרכים קטלנית
שבוע אחרי, גם הלב של רוני הפסיק לפעום מדום לב. השמיים נפתחו במלוא עוצמתם.
ומאז, הוא שומר עליהם קרוב-קרוב אליו. 

עכשיו זה רק מיילו הכלב של רוני ואנחנו שנשארנו לחפש את השקט בעולם הגדול בלי רצון חזק לקום לפנות בוקר כדי לסיים ספר תהילים שלם לבד מול האבנים הישנים של הכותל והשמיים הפתוחים.
השמיים פתוחים מכל מקום. 
כן, נשארתי לכעוס עליו ולאהוב באותה המידה.
נשארתי להאמין שהוא מקשיב למילים הפשוטות והתמימות שלי. ואם אתם אנשים, הבקשה שלי השנה היא דווקא מכם, תזרקו מבט למי שנופל בין הכיסאות. בנוף של כל אחד מאיתנו יש את הילד הזה שמתנדנד בכיתה, את האח הזה בבית שהולך לאיבוד ואת השכן הבודד בשכונה שצריך שמישהו יתן לו להרגיש שהוא לא לבד בעולם. אין לכם מושג אפילו כמה אתם יכולים להציל נפש. זהו. שיהיה חג שבועות שמח ומרגש צמוד למשפחה שלכם. ❤

מה נשתנה אצלכם בפסח הזה?

מה נשתנה?

הערב בליל הסדר כולנו נשאל את השאלה הזאת, ולכל משפחה בטוח יהיו גם הרבה תשובות לתת בגלל נגיף הקורונה המשתולל בארצנו. היה לי חשוב לעצור לברך אתכם רגע לפני החג ושוב להודות לכם כי התרומה שלכם עדיין מחייה אותנו. אבל אז, פתאום, הציפו אותי מחשבות על מה שנשתנה אצלנו וחשבתי שאם אשתף אתכם אולי תהיה לברכה שאכתוב משמעות חזקה יותר.

שנה שעברה בחרתי לעשות את הפסח בלגונה הכחולה שבקפריסין. ראיתי את הנופים באתר של חברת הנסיעות והלב שלי קפץ מהתרגשות. ידעתי שהחלק הקל יהיה לשכנע את שימי לקחת הלוואה כדי לגרום לחופשה הזאת לקרות, אבל החלק הקשה באמת יהיה לעמוד מול המשפחה שלי- אימא שלי ואחים שלי ולהגיד להם שגם השנה לא נעשה איתם את הפסח (שנה לפני היינו אצל ההורים שלו). אני זוכרת את הרגע הזה בו הגעתי לבית של אימא ממלמלת לעצמי כמו מנטרה את הסיבה שבגללה החלטתי לטוס ולהתרחק מהמשפחה שלי לעשרה ימים שלמים. עמדתי מול אימא עם גב זקוף עד כמה שיכולתי ובטון הכי בטוח שהצלחתי להוציא מהפה שלי הודעתי לה שבפסח הזה אנחנו לוקחים את הזמן לעצמנו. אמרתי שאנחנו צריכים את זה לקשר שלנו, ושהאהבה היא כמו זכוכית דקה, ויכולה להישבר נורא מהר אם לא שומרים עליה (ועוד בלה בלה בלה שאגב, מאוד נכונים). לשמחתי, אימא חיבקה אותי חזק כמו כל אימא שרוצה את הכי טוב בשביל הילדה שלה. אבל בעיניים שלה ראיתי סדקים, כאילו שמשהו בתוכה צפה למרחקים וראה דבר מה שרק לב יכול "לראות". משם, המשכתי לאחים שלי והבטחתי לרוני, מאיר, איתמר והדסה שאקנה להם מתנות ושאת הפסח הבא נעשה כולנו יחד. בום.

כבר בטיסה הלוך התהפכה לי הבטן. הלב שלי דפק כמו משוגע כאילו שאני עושה משהו לא בסדר. "מה כבר יכול להיות אם שנה אחת נקדיש את הפסח הזה רק לעצמנו?!" "מה כבר יכול להיות?!" בפעם השנייה שאלתי את עצמי בקול בטעות, ושימי ששמע ניסה להשתיק את הקולות שרצו לי בראש עם החיבוק שלו. בדיוק לפני שנה, בערב ליל הסדר אימא נסעה עם אחים שלי לסבתא בשיכון המזרח. מהמרפסת של החדר בלגונה הכחולה בקפריסין דרך שיחת הוידאו (שמסתבר הייתה קיימת גם לפני שנה) הרגשתי שאני מצליחה להריח מרחוק את הסירים השווים של סבתא, את ה"גונדי", את המרק של "החורש" ואת האורז הלבן שאפשר לגרד את התפוח אדמה ממתחת. (כן, כן יש בי גם צד פרסי מדהים שלא רואה משני מטר את הצד האשכנזי שבי) בין הספות בסלון של סבתא שמעתי קולות מריבה מוכרים מאחים שלי שלימדו את מיילו ונלה להיות חברים. (לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת שנלה הכלבה שלי תהיה בידיים טובות אז ביקשתי שיעשו עליה דוגיסיטר) ובאותם רגעים רציתי כל כך להיות שם גם, להשתולל איתם, להרגיש אותם. אבל, שוב החיבוק של שימי בתוספת המבט אל הים, גרמו לי לאט לאט להשתחרר מהמצפון שנגס לי בלב בלי הפסקה ומהבטן שהתהפכה לי לאורך כל העשרה ימים האלה בקפריסין.

השנה, בפסח הזה סבתא תעשה את ליל הסדר לבד בבית שלה.

ורוני ואיתמר אולי יקפצו לכאן מלמעלה יחד עם אליהו הנביא לשתות קצת מהיין. (נשמע לי מאוד הגיוני בימים בהם כולנו גם ככה שיכורים מהמציאות)

ואני? זיהיתי בזמן את הבטן המתהפכת ונסעתי לאימא הרבה זמן לפני הסגר שלא תעשה את הפסח הזה השנה עם יותר מידי כיסאות ריקים סביב שולחן החג.

בטוחה שלכולכם השנה יש געגועים לפסח בבית עם כל המשפחה.

אצלנו זאת הבטחה שלא תתקיים לעולם גם אחרי שהקורונה תגמר, רק בתחיית המתים. 

והרי אף אחד לא באמת יכול להבטיח לנו כלום על פסח של 2021. (גם לא חנה לסלואו)

אז פשוט נצלו את החג הזה להמשיך לחבק חזק את המשפחה שלכם מקרוב ומרחוק.

ולומר תודה על כל רגע שהם כאן❤ 'משפחה בריאה' זאת המתנה הכי מושלמת שאני יכולה לבקש ולאחל לכם גם מבלי למצוא את האפיקומן.

 וגם שתצליחו להקשיב לבטן שלכם שלפעמים מתהפכת, זאת דרך מעולה להבין מהו הרצון האמיתי של הלב ולהרגיש בני חורין.  

אם לא שמעתם את "אם יש גן עדן" שלנו זה הזמן  https://youtu.be/_Xl5IaU8SfE

ומה נשתנה אצלכם בפסח הזה? אתם תמיד יכולים לכתוב לנו בחזרה.

תודה שאתם לצידנו במסע החיים הזה.

חג פסח שמח!

שאריות של פורים- הזדמנות להוריד רגע את המסיכה ולהתחבר מחדש למשפחה

תומכים אהובים,

רגע לפני חג הפורים, רגע לפני שאלפי אנשים יצאו מחופשים ושמחת פורים תתחיל להתגלגל ברחובות... בטוחה שגם לכם לא בכל הימים השמש זורחת. וכל אחד ואחת מכם גם מתמודד עם איזה שק כבד על הגב.                    ובכל זאת, הצלחתם לפנות גם לכאב שלנו מקום קטן בלב שלכם. לכן היה לי חשוב לשתף אתכם דווקא רגע לפני חג הפורים מה קורה איתנו אחרי הטרגדיה הכפולה שטרפה לנו את החיים ואם אנחנו מצליחים להעלות איזה חיוך גם בלי מסיכה.

פורים שעבר הייתה תחנה מאוד מרגשת שלנו כמשפחה. הזמנתי את המשפחה שלי אליי הביתה לעל האש שווה בחצר. כולם הגיעו עם שאריות של פורים על הפנים. אמא הגיעה עם הדסה ומאיר ורוני ואיתמר הגיעו ביחד על האופנוע עם כזאת שמחה גדולה בעיניים. זה היה האיחוד המשפחתי הראשון אחרי תקופה מאוד ארוכה שכל אחד מאיתנו הסתגר עם העשן שלו בפינת החיים שלו. אפשר היה להרגיש את השמחה בכל איבר בגוף. לא היינו צריכים אפילו לשתות אלכוהול כדי לתת לשמחה להתפרץ החוצה. אני זוכרת שצילמתי כמה תמונות כדי לתעד את הרגע המרגש הזה שהמשפחה שלנו נמצאת יחד. ללא כעסים מיותרים על ריב שכבר נגמר. ללא תחושות אשמה שנצרבו מהעבר. חמישה אחים שמחבקים אחד השני חיבוק אמיתי, נקי מכל אבק בחדרי הלב. הרגשתי שבפורים כל אחד הוריד את המסיכה והתחברנו מחדש למשפחה.

מי חשב אז שהתמונות האלו יהיו התמונות האחרונות שלנו יחד?! מי חשב שאחרי חודשיים וחצי רוני ואיתמר כבר לא יהיו פה איתנו?!

תבינו כמה שהלב הוא זכוכית שיכולה בכל רגע להתנפץ, בטח בעולם המשוגע הזה שלנו. כמה הימים האלה של פורים הופכים לנו את הבטן עכשיו. לא משנה כמה שכבות של מסיכות נעמיס על עצמנו, עדיין לא נצליח להסתיר את הדמעות והגעגועים שמתפרצים בנו בלי סוף.

שמונה חודשים עברו. שמונה חודשים קשים מנשוא ללב שלנו. שמונה חודשים בלי רוני ואיתמר בעולם הזה. עברנו מאז התפרצות של לפחות מיליון הרי געש נפשיים, לילות טרופים, חרדות, בכי לא נשלט ולחץ דם שמטפס לגבהים עם כל דאגה קטנה. עברנו את ימי ההולדת של רוני ואיתמר בהם חיבקנו ושרטנו באותה המידה את ארון האבן שעל האדמה בציפורניים, ראינו את אמא מנסה בכוח להתרומם ואז שוב נופלת לחלל שנשאר בה ומחפשת בו את הילדים שלה למרות ההבנה האנושית שזה מעל הטבע להחזיר את המתים לחיים, ושאין תרופה אמיתית לגעגועים.

ברור לי שאנחנו נשארנו כאן כדי לתמוך באמא לקום מתוך השכול הכבד הזה של לקבור שני בנים בשבוע (שזה אחד הניסיונות הכי קשים שאלוהים יכול לנסות בן אנוש בעולם הזה!) וכל זה, תוך כדי הטיפול וההתמודדות של כל אחד מאיתנו באופן אישי עם איש טיפול מקצועי שהתחלנו בחודשים האחרונים.

ברור לי שאני כאן כדי ללמוד להיות אמיצה להמשיך להושיט ידיים ולבקש עזרה בשביל המשפחה שלי בדיוק ברגעים האלה בהם השמיים מעלינו התהפכו והשאירו אותנו מרוקנים.

כל תרומה מרגשת שתרמתם עד עתה נתנה לנו יכולת  להשלים את בניית המצבות של רוני ואיתמר ולכסות כמעט את כל החובות שהיו לאמא שלי (חובות שתפחו לאורך עשרים השנים בהן גידלה חמישה ילדים לבד וקפצו עוד יותר עם פטירתם בטרם עת של אחים שלי) אנחנו בישורת האחרונה של הגיוס לסגור את החובות עד הסוף כדי שאמא לא תישאר במצב של הישרדות יומיומית כמו עכשיו, ושאפילו לרגעים החיוך אולי יחזור לפניה היפות.  אנחנו נמצאים המון ביחד אחרי שלמדנו בדרך הכי קשה שמשפחה היא מעל הכול. אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי להרגיש את רוני ואיתמר איתנו ברוח. וכל אחד שמתמודד עם שכול ומשתף אותנו בדרך שלו, נותן לנו הרבה כוח להמשיך ולחפש את הדרך שלנו להתמודד ולנתב את הגעגועים למקום שישאיר בנו דרך חזרה לחיים, דרך חזרה לעצמנו.  

עברנו כל כך הרבה עד עכשיו, נגענו בחזרה בחיים וזה באמת אך ורק בזכות זה שפתחתם את הלב שלכם והכיס בשביל להציל אותנו. ועכשיו רגע לפני החג, רגע לפני שאני הולכת לשמוע קריאת מגילה עם בטן מתהפכת מגעגוע בידיעה שהחג הזה בלי רוני ואיתמר יהיה כל כך שונה ממה שהוא היה בשנה שעברה. רגע לפני, רציתי לעצור ולכתוב לכם תודה ושתדעו שאנחנו עדיין צריכים אתכם איתנו להמשך מסע החיים הזה. במיוחד בחודש הזה, חודש אדר שמסמל נתינה ענקית ושמחה פורצת גבולות.  הנתינה הזאת שלכם והחיבוק שלכם ממלאים אותנו. הנתינה הזאת שלכם והחיבוק שלכם נותנים לנו כוח להבין שאנחנו לא מתמודדים לבד ושיש סביבנו משענת חזקה שרוצה לראות שאנחנו חוזרים לחייך אפילו קצת. מאחלת לכם ששמחת הפורים תפרוץ גבולות ותלווה אתכם לאורך כל השנה עם אינספור רגעי אושר, שפע ובריאות. שתמיד תהיו בצד הנותן ותגרמו לאנשים להרגיש שיש פה מלאכים שמסתובבים בינינו על פני האדמה, ולא רק בפורים.

בהערכה עצומה,

מעיין שטרן- מרמלשטיין

ואגב, רק שתדעו, בחודשים הקרובים אנו נערכים לקראת הכנות למופע התרמה מרגש בו ייקחו חלק הזמרים שיש בהם את הלב הכי ענק. אנחנו נרצה שתהיו שם כמובן. המופע יהיה לטובת עמותה שתומכת במשפחות שכולות ולטובת כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת רוני ואיתמר שלנו.

בתוך חג הסוכות הזה רציתי לכתוב לכם כמה מילים

תומכים יקרים שלנו, ימי חג עכשיו ומשפחות שלמות מתכנסות לחיבוק משפחתי.

אנחנו עדיין מחבקים את העצב הגדול שלא מרפה, ודווקא בימי החג, הוא דופק בעוצמה רבה על קירות הלב ומביא אתו כמויות של געגועים.

אני רוצה לשתף אתכם שבזכות כל אחד ואחת מכם אנו ממש קרבים לגיוס הסכום המלא לכיסוי החובות של אמא שלי והוצאות השבעה הכפולה על אחיי שעמדו על 300 אלף שקלים.

עד כה גויסו באמצעות הפקדות בנקאיות, אפליקציות, שיקים וכסף מזומן קרוב ל- 140,000!! ודרך אתר גיוסים כמעט 95,000!!

נותרו עוד 55 אלף שקלים אחרונים כדי לסגור את החובות לתמיד!!!

כדי להחזיר את אמא שלי יחד עם אחי ואחותי למסלול החיים הלא פשוט שעוד לפנינו- ההתמודדות מול האבל והשכול הכבד בתוך שגרת החיים החדשה והכואבת שלנו כמשפחה.

אתם אלה שמושיטים לנו יד מכוונת לחזור למסלול החיים. ויש לכם בזה חלק בכל יום ויום שאנו מתחילים לעמוד על הרגליים וללמוד ללכת מחדש.

פתחנו דף פייסבוק הנקרא 'מעבר לנהר'- קיר זיכרון לאחים רוני ואיתמר. בדף אנו מעלים מידי יום רגעי זיכרונות מרעידים מהחיים שלנו לצד רוני ואיתמר, ועדכונים על התקדמות פרויקט הגיוס.

מזמינים אתכם לחלוק אתנו את רגעי הזיכרונות האלה ולהיות חלק בלתי נפרד מהמסע שאנו עוברים.

המשיכו לספר על הכאב שלנו למשפחתכם ולחברכם בין ארוחות החג המשפחתיות לעבודה השוטפת.

 רק ככה נוכל להרחיב את מעגל התמיכה ולהגיע יחד ליעד.

מאחלת בשמי ובשם משפחתי לב שמח וחג גדוש באוסף של תמונות משפחתיות מרגשות.

אוהבים אתכם ומעריכים,

מעיין, דפנה, מאיר והדסה

רגע לפני יום כיפור-מילים מהלב של אמא שלי

נותרו כמה שעות בודדות עד שהעולם כולו יתעטף בלבן והשקט ירד על הכבישים.

אז בתוך השקט, נוכל סופסוף לשמוע בקול חזק את הלב שלנו מתמלא בחשבון נפש,

כל אחד והמחשבות הכי כמוסות שלו מהשנה החולפת, מחשבות על עצמכם, על ילדכם, על משפחתכם, על חבריכם ועל העולם.

בכל יום כיפור הייתי מגיעה לבית של אמא שלי מוקדם ותולה על דלת הכניסה מכתב ארוך למשפחה שלי.

השנה הגעתי לאמא שלי בלי מכתב ארוך. בלי מילים. בלי מחיצות. רק עם לב פתוח לתת ולקבל אהבה.

נתתי חיבוק חזק לאמא שלי, לאחי ולאחותי, לבעלי, לכלבה שלי אפילו.

והמשכתי לבית העלמין לתת חיבוק גם לרוני ואיתמר מעל הקבר שלהם.

תאמינו לי זה מספיק. המשפחה שלכם לא צריכה יותר מזה.

אמא שלי, דפנה אספה כוחות ובדמעות בקשה להעביר אליכם כמה מילים ממנה רגע לפני יום הכיפורים.

"רובכם וודאי לא מכירים אותי באופן אישי, ורציתי שתדעו, שבכל יום מחדש אני יושבת עם דמעות של עצב מהול בתקווה בזכותכם.

הקדשתם זמן מחייכם עבורי ועבור ילדיי, קראתם ונחשפתם לכאב העצום והבלתי נתפס עמו אני וילדיי מתמודדים.

אני מודה לכל אחד ואחת מכם באופן אישי ומברכת אתכם על שפתחתם את ליבכם אלינו.

מאחלת, שליבכם הפתוח ללב אחרים יתמלא השנה בשמחה ותראו ישועות בכל צרה ומצוקה.

שהקב"ה מלך העולם, בחסד וברחמים, יכתוב את כולנו לחיים טובים ולשלום."

"תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה, תודה לכם שאתם מלווים צעדנו ומחזקים את ידינו"

גמר חתימה טובה, דפנה מרמלשטיין

תודה גדולה מהלב שלנו לפני ראש השנה

בשעות האלה בה כל אחד מאתנו טרוד בסיכום השנה שלו ובאיחולים לקראת השנה החדשה שבפתח

ישבתי גם אני לנסות לסכם את השנה שלי

אבל נמחק מזיכרוני כל מה שהיה בתחילתה כי הסוף שלה היה עוצמתי וערבל את החושים .

זה הולך להיות ראש השנה הראשון שלנו עם שולחן חג חסר. ראש השנה הראשון בו אימא תכין את האוכל שאחים שלי הכי אוהבים אבל, הם לא יבואו בחולצה לבנה חגיגית לאכול. ראש השנה הראשון בו שני מקומות בבית הכנסת יישארו ריקים או יתפסו אותם אורחים של אחרים שיבואו לחג.

גם אתם בטוח מכינים את עצמכם לחג המרגש הזה, בו הנפש נמצאת בין קודש לחול, יום בו הנשמה מחפשת תשובה. וכמה זה קשה למצוא את השקט שלנו בין כל הרעשים בעולם הזה.

עברו כבר 12 יום מאז שהקמפיין לגיוס התרומות עבור אמא שלי דפק לכם על הדלת שבלב..

ולא, אני יודעת  שזה לא פשוט לפתוח אותה! ולא משנה עד כמה הסיפור מרגש ומגולל בתוכו מציאות חיים איומה מאין כמותה. כמו שלנו.

עדיין, הלב שלנו אלוף בלבנות חומות ולהיות אדיש מהרבה מקרים שקורים סביבנו.

 אבל אתם עשיתם את זה! פתחתם את הדלת הכבדה הזאת בימים מלאי החסד והרחמים האלה.. והכנסתם אותי ואת המשפחה שלי ללב שלכם. כל אחד ואחת מכם תמך בנו מעל ומעבר למה שהוא אפילו יכול!! הלב של אימא של התרחב עם כל תרומה, הלב של אימא שלי נמס והתרגש עם כל מילת תמיכה שלכם. נתתם כל כך הרבה אור וכוח לנפש המיוסרת שלה ושלנו.

תודה שהצלחתם להוביל את הכאב שלנו לרגע לשדות שכחה

תודה שהזכרתם לנו שיש כל כך הרבה טוב בעולם

תודה שאתם אתנו. המלאכים שלנו כאן על פני האדמה.

אני ומשפחתי מאחלים לכם, שהשנה החדשה תביא בכנפיה כל כך הרבה טוב לליבכם ולמשפחתכם

שתראו ישועות גדולות, בריאות, רגיעה ושלוות נפש, שלא יחסר לכם דבר

וסביב שולחן החג, הדבש ימתיק את החדרים הכואבים בלב, והשמחה המשפחתית תהיה גדולה.

בדיוק כמו הלב שלכם.

המשיכו לשתף ולדבר עלינו עם האנשים שסביבכם, אתם הכוח שלנו. אנחנו צריכים אתכם לצדנו.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

מעיין, דפנה, מאיר והדסה מרמלשטיין

ורוני ואיתמר שיהיו מליצי יושר ואמת על כולנו מלמעלה.